אלן ב' סקוט
אלן בראון סקוט (באנגלית: Alan Brown Scott; ביולי 1932 – 16 בדצמבר 2021 ) היה רופא עיניים אמריקאי המתמחה בשרירי עיניים והפרעותיהם, כגון פזילה (חוסר יישור עיניים). הוא ידוע בעיקר בזכות עבודתו בפיתוח וייצור התרופה שזכתה לכינוי בוטוקס, מחקר שתואר כ"פורץ דרך" על ידי ה- ASCRS.
סקוט פיתח בתחילה נוירוטוקסין בוטולינום מסוג A בוטולינום טוקסין לטיפול בפזילה, וקרא לו Oculinum™ ("יישור עיניים"). הוא הוקסם מהסיכוי להפוך "רעל קטלני לתרופת פלא למחלות עיניים לא ברורות אך הרסניות".
היישום הקוסמטי התגלה במקרה, במהלך השימוש המקורי בו כטיפול עיניים.
בוטוקס, המכונה "התשובה של הרפואה לדבק", נמצא כיעיל לעוויתות והתכווצויות שרירים, הזעה חמורה והזלת ריר, מיגרנות, בריחת שתן והפרעות רבות אחרות. במרדף אחר דרכים חדשות לעזור למטופליו, סקוט עשה התקדמות מדעית בסיסית רבות בנוגע לשרירי העיניים, הקואורדינציה שלהם ויכולת השינוי שלהם.
סקוט רצה לטפל בפזילה באמצעות זריקה פשוטה ובעלות נמוכה, במקום בניתוח קונבנציונלי בהרדמה כללית.
כדי להגיע לשרירים מאחורי העין להזרקה, סקוט ועמיתיו פיתחו הזרקה מונחית EMG, המנטרת את פעילות השרירים כדי להנחות את מיקום המחט.
חיים מוקדמים וחינוך
סקוט למד בבית ספר לרפואה באוניברסיטת קליפורניה, סן פרנסיסקו, וסיים את לימודיו ב-1956.
הוא התמחה באוניברסיטת מינסוטה בכירורגיה (1956-1957), שם גם השלים התמחות (1957-1958) בכירורגיה נוירולוגית.
סקוט השלים התמחות ברפואת עיניים במרכז הרפואי של אוניברסיטת סטנפורד (1958–1961).
ניסיון מקצועי
סקוט שימש כמדען בכיר במכון המחקר לעיניים Smith-Kettlewell, מ-1961 עד 2013, וכמנהל מ-1982 עד 2004. מ-1997 עד 2006, הוא היה סגן יו"ר רפואת עיניים במרכז הרפואי של קליפורניה פסיפיק.
הוא הקים את הקרן לחקר הפזילה בסן פרנסיסקו, ושימש כמנהל וכמדען בכיר מאז 2013. הוא גם שימש כמדען בכיר ב-Eidactics, מ-2013.
סקוט פרסם מאמרים רבים בנושא פזילה.
תרומות עיקריות
טיפול בוטולינום טוקסין בשרירי העיניים
פזילה היא הפרעה בתנועת העיניים וביישור העין הנגרמת מחוסר איזון בפעולות השרירים המסובבים את העיניים. במקרים רבים ניתן לתקן את חוסר האיזון הללו על ידי החלשת שריר שמושך חזק מדי, או שיש לו פעילות תקינה אך גובר על שריר מתנגד שנחלש ממחלה או טראומה. הטיפולים הקונבנציונליים הם כירורגיים, המחזירים את האיזון על ידי פגיעה מפצה: מסירים רקמה כדי להידוק שריר, ושרירים מזיזים כדי להרפות אותם או כדי להקריב כיוון פעולה אחד עבור אחר.
השרירים מסתגלים לאורכים שבהם הם מוחזקים באופן כרוני, כך שאם שריר משותק נמתח על ידי האנטגוניסט שלו, הוא מתארך, בעוד שהאנטגוניסט מתקצר, מה שגורם להשפעה קבועה. עם ראייה דו-עינית טובה, מנגנון המוח של היתוך מוטורי (המיישר את העיניים על מטרה הנראית לשתיהן) עוזר לייצב את היישור המתוקן.
לניתוח פזילה יש את תופעת הלוואי הלא רצויה של צלקות, מה שמקשה על ניתוחי המעקב הנחוצים לעתים קרובות יותר, ועלול בדרך כלל לסכן את המכניקה של העין. לכן נוסו טיפולי הזרקה לא ניתוחיים באמצעות חומרי הרדמה שונים, אלכוהול, אנזימים, חוסמי אנזימים ורעלים עצביים של נחשים. לבסוף, בהשראת עבודתו של דניאל ב. דרכמן עם אפרוחים בג'ונס הופקינס, ד"ר סקוט ועמיתיו הזריקו בוטולינום טוקסין לשרירים חוץ-עיניים של קופים. התוצאה הייתה יוצאת דופן: כמה פיקוגרמים גרמו לשיתוק שהיה מוגבל לשריר המטרה, משך זמן ארוך וללא תופעות לוואי.
הבוטוקס נוצר על ידי נבגים של החיידק Clostridium botulinum, המצוי באופן טבעי במשקעים וכן בדרכי המעיים של כמה בעלי חיים ודגים. התרופה נקשרת לקולטנים בשרירי השלד, בקצות העצבים, במוח ובחלק מהשרירים החלקים, ומונעת את שחרור הנוירוטרנסמיטר אצטילכולין. על ידי חסימת עצבים מלשלוח אותות לשריר להתכווץ, הבוטוקס בעצם משתק את השרירים באופן זמני. לאחר שעבדו על טכניקות להכנת הרעלן והבטחת הסטריליות, עוצמתו ובטיחותו, קיבל סקוט אישור FDA לשימוש חקר, והחל לייצר אותו במעבדתו בסן פרנסיסקו. הוא הזריק את חולי הפזילה הראשונים ב-1977, דיווח על התועלת הקלינית שלה, ועד מהרה הכשיר מאות רופאי עיניים בהזרקה מונחית EMG של התרופה שהוא כינה OculinumTM ("יישור עיניים").
בהתבסס על נתונים מאלפי מטופלים שנאספו על ידי 240 חוקרים, על פי חוק תרופות היתמות האמריקאי משנת 1983, סקוט השיג את אישור ה-FDA בשנת 1989 לשווק את Oculinum לשימוש קליני בארצות הברית לטיפול בפזילה מבוגרים ובלפרוספזם. עם ההסכמה הרחבה של OculinumTM, ד"ר סקוט נאלץ "להחליט אם הוא רוצה להיות בעסקי התרופות או להיות מדען מחקר".
ב-1991 הוא מכר לפיכך את הזכויות על התרופה לחברת התרופות אלרגן, אשר מיתגה אותה מחדש כבוטוקס®.
אלרגן, המשווקת מוצרי טיפוח עיניים, רכשה את הזכויות על Oculinum על מנת לתת שירות ל"אוכלוסיית הנישה" של חולי פזילה, תמורת 9 מיליון דולר.
בוטוקס קיבל את אישור ה-FDA לטיפולים קוסמטיים בשנת 2002.
עם זאת, רוב מכירות התרופה נעשות לטיפולים טיפוליים.
טיפול בוטולינום טוקסין בהפרעות שרירים אחרות
עד 1982, שרירי עיניים הוזרקו לפזילה וניסטגמוס (תנועות עיניים קופצניות, לא רצוניות), שרירי עפעפיים לנסיגה ובלפרוספזם (התכווצויות מתמשכות, לא רצוניות של שרירים סביב העין), שרירי פנים לעווית חצי-פנים, ושרירי גפיים לדיסטוניה התכווצות שרירים מתמשכת), הכל כפי שנחזה במחקר של סקוט משנת 1973.
סקוט גם הזריק את המקרים הראשונים של הפיתול הכואב והספסטי של הצוואר הידוע בשם טורטיקוליס, אך קשה היה לקבל שהספציפיות והעקשנות המולקולרית שהפכו את הרעלן הנבלע לכל כך קטלני, הפכו אותו לבטוח גם כאשר הוא מוזרק לשריר המטרה. ואף רופא באזור המפרץ לא ינסה בוטוקס להתכווצויות שרירים של שבץ מוחי, דיסטוניה, טורטיקוליס או שיתוק מוחין, עד ל. אנדרו קומאן מאוניברסיטת ווייק פורסט בצפון קרוליינה היה חלוץ השימוש בו לטיפול בעווית רגליים בילדים בשיתוק מוחין.
קבוצות מטופלים הפיצו במהירות את הבשורה שיש כיום טיפולים יעילים להפרעות תנועתיות שלא ניתן היה לטפל בהן בעבר, כגון בלפרוספזם, שעלול לגרום לעיוורון תפקודי למרות מערכת ראייה רגילה אחרת. חולי טורטיקוליס גילו שניתן להפחית באופן ניכר את הכאב שלהם, להגביר את התנועתיות ולשפר את מיקום הראש על ידי הזרקת רעל. אבל, בשנת 1986, Oculinum Inc, יצרנית המיקרו ומפיצה של בוטולינום טוקסין של סקוט, לא הצליחה להשיג ביטוח אחריות למוצר, ולא יכלה עוד לספק את התרופה. כשהמלאים גמרו, חולים שבאו להסתמך על זריקות תקופתיות הפכו נואשים. במשך 4 חודשים, עד לפתרון בעיות האחריות, נסעו חולי בלפרוספסם אמריקאים למרכזי עיניים קנדיים לצורך זריקותיהם.
הזרקה מונחית חשמלית
הזרקות ממוקדות של שרירי עיניים שימושיות הן לאבחון והן לטיפול, אך גופם של 6 השרירים המסובבים את העין שוכבים קרוב זה לזה, צמוד לגלגל העין, ואינם נראים בדרך כלל. לכן סקוט ועמיתיו פיתחו הזרקה מונחית EMG, מערכת המשתמשת במחט היפודרמית שמתעדת את הפעילות החשמלית של השריר (אלקטרומיוגרמה או EMG) בקצהו. המחט מוכנסת בהרדמה מקומית, וכשהמטופל הער מסתכל לכיוונים שונים, דפוס פעילות השריר, המושמע דרך רמקול, מציין מתי נכנסה לבטן שריר המטרה, ולאחר מכן התרופה מוזרקת.
אם המטופל אינו ער, לא ניתן לרשום EMG הקשור לתנועה.
לכן סקוט ועמיתיו פיתחו מערכת נוספת שבה מחט ההזרקה מעוררת, ולא מתעדת, מייצרת תנועות עיניים אופייניות המזהות את השריר בו ממוקמת המחט.
חיזוק שרירי העיניים
הזרקת בוטוקס יכולה להחליש ולהאריך את השרירים, אך שרירים חלשים ומתוחים הם לרוב הבעיה העיקרית בפזילה. לכן סקוט פיתח את תרופת ההרדמה bupivacaine כזריקה לחיזוק וקיצור שרירים חלשים. הזרקת Bupivacaine מלחיצה שריר ומעוררת תהליך גדילה, בדומה לאופן שבו פעילות גופנית נושאת עומס בונה שרירי השלד.
מחקרים קליניים בעשור האחרון הוכיחו כי להזרקת בופיוואקאין בשריר חלש יש השפעה סינרגטית עם בוטוקס המוזרק בשריר הנגדי שלו, וכתוצאה מכך מרפאים פזילה קבועה במקרים רבים נוספים.
מחקרי מעבדה נערכים כדי להבין טוב יותר את ההשפעות הסלולריות של הזרקת בופיוואקין.
Blepharospasm
Blepharospasm הוא סגירה בלתי נשלטת של העיניים, שעלולה להשאיר את הסובלים עיוורים תפקודית, למרות שמערכת הראייה עצמה תקינה. הסיבה אינה ידועה, והיא עשויה להיות קיימת מלידה או להתפתח בשלב מאוחר יותר בחיים. הזרקת בוטוקס יכולה להקל על העוויתות, אך משאירה את המטופלים לא מסוגלים לפקוח את עיניהם או להשאיר אותן פקוחות. הרמת עפעפיים כירורגית היא הטיפול הנוכחי, אך מיצוב סטטי פוגע במצמוץ נורמלי בעין ובסגירת עפעפיים. גירוי חשמלי של השריר המרים את העפעף יכול לספק לחולים אלה ראייה שימושית, ותהיה עדיפה בהרבה על ניתוח, הן מבחינה תפקודית והן מבחינה קוסמטית.
ד"ר סקוט ועמיתיו פיתחו לכן אלקטרודות שהן בטוחות ויעילות גם בבעלי חיים שנבדקו עם משטרי גירוי מציאותיים לטווח ארוך.
מחוללי פולסים מושתלים, מאושרים ליישומים אחרים, יתאימו להפעיל ולשלוט באלקטרודות אלו.
מחקר פרגמטי
סקוט התכוון שהמחקר שלו יהיה "מועיל ישירות לאנשים". "יש עדיין בעיות מעניינות וקשות שצריך לפתור", הסביר, "ואני רופא מטפל ואני רואה אותן כל יום".
אוכלוסיות החולים האחידות והטיפולים הסטנדרטיים של מחקר מבוקר, מה שמכונה "הסבר", אכן חיוניים לבדיקת השערות מדעיות ומציאת הבדלים קטנים. אבל מחקר הסברתי מתייחס לחולים כאל אמצעי יותר מאשר מטרות. "מחקר פרגמטי", כמו סקוט, מחקרים טיפוסיים ולא נבחרים, ונותן טיפולים מותאמים אישית לצרכי המטופל, ולא טיפולי בדיקה סטנדרטיים.
מחקר כזה נחשב לעתים לראשוני בלבד, אך תוצאות מחקר פרגמטי ניתנות להכללה לאוכלוסיות מטופלים רחבות יותר, וריאציות טיפוליות גדולות יותר, ויש סיכוי גבוה יותר שיהיו להן משמעות בעולם האמיתי בהחלטות לגבי הדרך הטובה ביותר לעזור לאנשים.
חיים ומוות אישיים
סקוט מת ב-16 בדצמבר 2021, בגיל 89.
כבוד
פי בטא קאפה (UC ברקלי)
מדליית לינקש (האגודה הבינלאומית לפזילה)
מדליית פרוקטור (האגודה למחקר בראייה ורפואת עיניים)
הרצאת Costenbader (האגודה האמריקאית לרפואת עיניים ילדים ופזילה)
מדליית כסף של פארקס (האגודה האמריקאית לרפואת עיניים ילדים ופזילה)
פרס מפעל חיים (איגוד הרעלים הבינלאומי)
פרס כבוד בכיר (האקדמיה האמריקאית לרפואת עיניים)
היכל התהילה של ASCRS רפואת עיניים – חניך 2016