HBOT 2025 | תאי לחץ ביתיים וריפוי באמצעות חמצן | סקירת יצרני תאי לחץ ועלויות

סקירת יצרני תאי לחץ בעולם

 

HBOT

יצרני תאי לחץ ברמת בתי חולים: בתחום הרפואי קיימים מספר יצרנים מובילים של תאי לחץ קשיחים (Hard Chambers) המשמשים בבתי חולים ומרכזים רפואיים. למשל, חברת Sechrist Industries מארה"ב פועלת מאז 1973 ונחשבת אחת המובילות בייצור תאי לחץ רפואיים מסוג מונופלייס (חד-מטופל) עם דפנות אקריליות שקופות. חברה ותיקה נוספת היא Perry Baromedical (ארה"ב) הפועלת משנת 1956, בעלת תקן FDA Class II ותקני ASME/PVHO, ומייצרת מגוון דגמי תאים – ממונופלייס (למטופל בודד) ועד מולטיפלייס (רב-מטופלים) בסדרת Sigma שלה. באירופה, חברת HAUX-Life-Support הגרמנית מתמחה בתאי לחץ מולטיפלייס גדולי-מימדים (עד עשרות מטופלים) והתקינה יותר מ-1,500 מערכות Hyperbaric ברחבי העולם. יצרן בולט נוסף הוא SOS Group הבריטי, המייצר תאי לחץ ניידים וצבאיים (כגון דגם Hyperlite) לשימוש בשטח עבור חילוץ ופינוי רפואי מהיר. גם Tekna ו-Fink Engineering ועוד יצרנים מארה"ב, אוסטרליה ויפן מוכרים בתחום הרפואי.

יצרני תאי לחץ ביתיים (Mild Chambers): בשוק הביתי/פרטי, נפוצים תאי לחץ ניידים "רכים" (מבד מחוזק) המיועדים לטיפול בלחצים מתונים (סביב 1.3-1.5 ATA). חברת OxyHealth מארה"ב מובילה את התחום עם מעל 15,000 תאי לחץ ניידים בשימוש ברחבי העולם. בין דגמיה הידועים: Vitaeris320 (קוטר ~81 ס"מ) ו-Respiro270 – תאי לחץ מתנפחים קלים להפעלה, בהם המטופל נושם אוויר דחוס וניתן להעשיר בחמצן דרך מסכה. חברות אמריקאיות נוספות כוללות את Newtowne Hyperbarics המתמחה בתאי לחץ ביתיים Class 4 (בלחץ מתון של ~1.3 ATA) במחיר נגיש, ו-Summit to Sea המייצרת דגמים כגון "Grand Dive" בקוטר גדול (כ-102 ס"מ) ללחץ עד ~1.4 ATA (כ-4.4 PSI). באירופה, Oxynova וOxyHelp מציעות תאי לחץ ביתיים עם תקנים אירופיים, ובארגנטינה רשת BioBarica משווקת תאי לחץ קלים (Revitalair) בלחץ ~1.4 ATA. טבלה 1 משווה בין דגמי תאי לחץ רפואיים מול ביתיים במדדים עיקריים:

טבלה 1: השוואת דוגמאות לתאי לחץ רפואיים לעומת ביתיים

יצרן ודגם סוג תא לחץ לחץ מקסימלי קיבולת/מידות הערות
Sechrist 3600H (ארה"ב) מונופלייס קשיח (אקרילי) 3.0 ATA מטופל יחיד, קוטר ~85 ס"מ תא אקרילי שקוף, בשימוש נרחב בבתי חולים
Perry Sigma 34 (ארה"ב) מונופלייס קשיח 3.0 ATA מטופל יחיד, קוטר ~85 ס"מ כולל מכלול בטיחות מתקדם; מאושר FDA
HAUX Starmed (גרמניה) מולטיפלייס (פלדה) עד 5-6 ATA 10-20 מטופלים בחדר גדול מערכת ענק לטיפולי צלילה ותרפיה; בשימוש עולמי
Hyperlite (SOS, בריטניה) מונופלייס נייד (קשיח) ~2.0 ATA (שטח) מטופל יחיד, מתקפל נייד תאי לחץ שדה לצבא וחירום
OxyHealth Vitaeris320 (ארה"ב) תא ביתי רך (בד) 1.3 ATA (~4 PSI) קוטר 81 ס"מ, אורך ~220 ס"מ התא הנייד הנפוץ בעולם; למעלה מ-15,000 יח' בשימוש
Newtowne Class 4 (ארה"ב) תא ביתי רך (בד) 1.3 ATA קוטר ~70 ס"מ, אורך ~200 ס"מ דגם ביתי משתלם; נבדק קלינית לבטיחות
Summit Grand Dive (ארה"ב) תא ביתי רך (בד) 1.4 ATA (~4.4 PSI) קוטר 102 ס"מ, אורך 245-300 ס"מ תא מרווח במיוחד, מאפשר למלווה להיכנס עם המטופל
Oxynova 7 (אירופה) תא ביתי רך (בד) 1.5 ATA קוטר ~85 ס"מ, אורך ~230 ס"מ תקן אירופאי (CE); בשימוש בקליניקות פרטיות

הטבלה מציגה דגמי דוגמה; נתוני הלחץ והמידות משוקללים ממפרטי היצרן.

כפי שניתן לראות, תאי הלחץ הרפואיים הקשיחים פועלים בלחצים גבוהים יותר (2-3 אטמוספירות ואף יותר) ויכולים להכיל מטופל אחד בתא אקרילי שקוף או מספר מטופלים בחדר פלדה גדול. מנגד, תאי הלחץ הביתיים הרכים מוגבלים ללחצים מתונים סביב 1.3-1.5 ATA (, מיועדים למטופל יחיד (לעיתים עם מלווה), וקוטרם קטן יותר. הם ניידים וזולים משמעותית, אך בשל מגבלות לחץ אינם מיועדים למצבי חירום רפואיים קשים. יצרנים רפואיים מקפידים על תקני בטיחות מחמירים (ASME PVHO, CE Medical וכד') הכוללים עמידות החומר והחלונות בלחץ, שסתומי ביטחון למניעת עודף לחץ ובדיקות הסמכה מחמירות. גם התאים הביתיים עוברים בדיקות איכות, אך אינם עומדים בכל התקנים הרפואיים הגבוהים – למשל בארה"ב ה-FDA אינו מכיר בתאי לחץ מתנפחים כציוד רפואי מאושר לטיפול היפרברי מלא (. לכן תאים ביתיים מוגבלים לטיפול עצמי או טיפולי רווחה, בעוד שתאים קשיחים משמשים בבתי חולים לטיפולים מאושרים ומורכבים.
ריפוי באמצעות חמצן בלחץ גבוה: רקע מדעי
טיפול היפרברי בחמצן (HBOT) מבוסס על נשימת חמצן טהור בסביבה בלחץ הגבוה מהלחץ האטמוספרי הרגיל. בתנאים אלה, חלה עלייה דרמטית בכמות החמצן המומס בדם וברקמות הגוף (מצב של היפרוקסיה). בדרך כלל מדובר על לחץ טיפולי של ~2-3 אטמוספירות עם FiO₂≈100%. העלאת הלחץ החלקי של החמצן בגוף גורמת למגוון השפעות ביולוגיות ופיזיולוגיות המקדמות ריפוי:

בעיות רפואיות הניתנות לטיפול בתא לחץ ומנגנוני הריפוי
הטיפול בתא לחץ משמש רשמית ללפחות 15 התוויות רפואיות מוכרות, ומחקרים מצביעים על פוטנציאל לטיפול במצבים נוספים. להלן 15 בעיות רפואיות בולטות הניתנות לטיפול באמצעות חמצן היפרברי, סוג התא המתאים לכל מצב, ומנגנון הריפוי העיקרי עבורן:

  1. מחלת דekompression (DCS) – מצב הנגרם אצל צוללים שעולים לפני השטח מהר מדי, בו נוצרים בועות גז בדם וברקמות. הטיפול: תא לחץ רפואי (מולטיפלייס אם יש מספר נפגעים) בלחץ גבוה (2.8 ATA ומעלה) עם פרופיל דחיסה איטי. מנגנון ריפוי: הלחץ הגבוה מכווץ וממיס את בועות החנקן ובמקביל מרווה את הרקמות בחמצן, וכך מקל על התסמינים ומונע נזק איסכמי. הטיפול גם מפחית בצקת ודלקת משנית סביב כלי הדם שנחסמו בבועות. DCS נחשבת להתוויה קלאסית ל-HBOT, ובכל יחידת צלילה צבאית/אזרחית יש תא לחץ למטרה זו.
  2. תסחיף אוויר או גז בכלי הדם (Air/Gas Embolism) – מצב חרום שבו בועת אוויר חוסמת כלי דם (למשל בעקבות ניתוח או טראומה ריאתית). הטיפול: תא לחץ קשיח במיון (לעיתים מונופלייס אם זמין) ללחץ 2.5-3.0 ATA בהקדם האפשרי. מנגנון: הלחץ מכווץ את בועת האוויר ומסייע בפיזורה בדם, בעודף חמצן מונע פגיעה ברקמה סביב עד לפתיחת החסימה. בנוסף HBOT מפחית הצטברות נויטרופילים סביב האנדותל שניזוק ומקטין בצקת, כך מצמצם נזקי איסכמיה-רפרפוזיה במוח ובלב.
  3. הרעלת פחמן חד-חמצני (CO) – הרעלה הנגרמת משאיפת עשן או גזי פליטה, בה CO נקשר חזק להמוגלובין וגורם להיפוקסיה רקמתית. הטיפול: תא לחץ רפואי (מונו או מולטיפלייס) בלחץ 2.5-3 ATA למשך 60-90 דקות, לעיתים 2-3 טיפולים ביממה במקרים קשים. מנגנון: HBOT מאיץ את הניתוק של CO מהמוגלובין (מקטין זמן מחצית חיים של קרבוקסי-המוגלובין לכ-23 דקות בלבד), ומעלה משמעותית את כמות החמצן המומס בפלסמה, המספק חמצן ישירות לרקמות. בנוסף, HBOT מפחית את הנזק העצבי המאוחר (DNS) ע"י עיכוב הצטברות נויטרופילים ופגיעה חמצונית בכלי הדם במוח. טיפול בחמצן בלחץ אף מסייע לנטרול ציאניד (אם היה בעשן) בשילוב עם הטיפול התרופתי המקובל.
  4. הרעלת עשן עם ציאניד – מצב משולב בהרעלות אש, כאשר בנוסף ל-CO גם ציאניד פוגע בנשימה התאית. הטיפול: תא לחץ רפואי כמו בהרעלת CO, לעיתים בשילוב Hydroxocobalamin לנטרול ציאניד. HBOT מספק הצפה של חמצן לרקמות לעקיפת המסלול החסום במיטוכונדריה עד סילוק הציאניד.
  5. נמק גזי (Gas Gangrene, Clostridial Myonecrosis) – זיהום חמור בשריר הנגרם ע"י חיידקי Clostridium אנאירוביים היוצרים גז ורעלנים ברקמה. הטיפול: תא לחץ קשיח (בד"כ מונופלייס) בלחץ 3.0 ATA למשך 90 דקות, 3 פעמים ב-24 השעות הראשונות ולאחר מכן פעמיים ביום 2-5 ימים, בנוסף לניתוחים אנטי-זיהומיים ואנטיביוטיקה. מנגנון: ריווי החמצן הגבוה ברקמה מעכב את התרבות החיידקים (צמיחתם נעצרת כבר ב-O₂ 70 מ"מ כספית) ועוצר לחלוטין יצירת אלפא-טוקסין שלהם בלחץ חלקי 250 מ"מ כספית. כך HBOT עוצר את התפשטות הנמק, מאפשר להבדיל בין רקמה מתה וחיה (לביצוע כריתה יעילה) ואף מפחית תמותה בכ-50% כתוספת לטיפול המקובל. כמו כן, החמצן מחזק את פעילות מערכת החיסון (נויטרופילים) בנטרול הזיהום. זהו שימוש הצלה דחוף בו תא לחץ הוכח כמשפר שרידות.
  6. זיהומי רקמה נמקיים חמורים (Necrotizing Soft Tissue Infections) – כגון "חיידק טורף" (NSTI) ונמק נמקי תת-עורי. הטיפול: משולב – ניתוחי חירום להסרת הרקמה הנגועה, אנטיביוטיקה רחבת טווח, ובנוסף HBOT יומי (2.0-2.5 ATA) למשך כשבוע. מנגנון: חמצן בלחץ מעכב חיידקים אנאירוביים ושולט בהתפשטות הזיהום, מפחית בצקת ומסייע בהגדרת גבולות הנמק. מחקרים ודיווחים קליניים מצביעים ש-HBOT כתוספת מקטין תמותה בזיהומים נמקיים קשים, אם כי הטיפול העיקרי נותר כירורגי ומהיר.
  7. פציעות מעיכה, תסמונת מדור (Compartment Syndrome) ואיסכמיות טראומתיות אקוטיות אחרות – פגיעות קשות ברקמות כתוצאה מטראומה (לדוגמה איבר מרוסק בתאונה). הטיפול: בהקדם האפשרי בתא לחץ רפואי (מולטיפלייס אם יש פגיעות רב מערכתיות) בלחץ ~2.0-2.5 ATA, טיפולים יומיים. מנגנון: HBOT מספק חמצן לאזורים איסכמיים שלא מקבלים דם, מצמצם בצקת ונפיחות (ובכך מפחית לחץ במדורים סגורים), ומשמר את חיות הרקמה עד להחזרת זילוח דם תקין ( (. בנוסף, משפר עמידות הרקמה לזיהום שניוני. סוג תא: לרוב מונופלייס קשיח זמין בביה"ח לטיפול דחוף.
  8. שתלי עור וכִּלוּדִים בסיכון (Compromised Grafts & Flaps) – שתלים או מתלי עור שנקלטים בעייתי עקב זרימת דם גבולית. הטיפול: סדרת HBOT פרי-אופרטיבית ופוסט-אופרטיבית (לפני ואחרי הניתוח) בלחץ 2.0-2.5 ATA לשיפור חמצון האזור. מנגנון: החמצן העודף מעודד יצירת כלי דם חדשים בתוך השתל/מתלה, משפר את קליטתו ומפחית אזורים נמקיים. סוג תא: מונופלייס קשיח בבתי חולים (טיפול קצר-טווח סביב הניתוח).
  9. פציעות קרינה מאוחרות – נמק רקמתי כתוצאה מקרינת רדיотерапיה (Radiation Injury) – למשל נמק של רקמות רכות או עצם (אוסטאורדיוןקרוזיס בלסת, דלקת קרינה בשלפוחית או במעי). הטיפול: HBOT כרוני – 30-60 טיפולים ב-2.0-2.4 ATA, תלוי בחומרה. מנגנון: קרינה פוגעת בכלי דם זעירים וגורמת להיפוקסיה כרונית ברקמה; HBOT מגביר אספקת חמצן ומשרה אנגיוגנזה מוגברת באזור הפגוע. בכך משוקם הנזק – למשל, בחולי סרטן צוואר שעברו הקרנות ומפתחים נמק בלסת, HBOT לפני ואחרי טיפול שיניים כירורגי מונע החמרת הנמק ומעודד החלמת העצם. סוג תא: מונופלייס או מולטיפלייס רפואי במסגרת מחלקתית (טיפול אלקטיבי מתמשך).
  10. פצעים קשיי ריפוי (כגון כיב סכרת, פצעי לחץ וכד') – פצעים כרוניים שאינם מגלידים עקב זרימת דם ירודה או זיהום, במיוחד בכף רגל סוכרתית. הטיפול: HBOT אדג’וונטי (משלים) – לרוב 20-40 טיפולים ב-2.0-2.5 ATA לצד טיפול פצע רגיל. מנגנון: HBOT מעלה משמעותית את מתח החמצן סביב הפצע, מה שמאפשר לרקמה גרנולציה לצמוח, מעודד קולגנזה וסגירת הפצע. בנוסף, בחולי סוכרת עם כיבי רגל, מחקרים מצאו ש-HBOT משפר שיעורי ריפוי וכריתה נמוכה יותר, בעיקר במקרים חמורים (אם כי התוצאות בין מחקרים מעורבות ויש לבחור מטופלים מתאימים). סוג תא: מונופלייס קשיח במרכזי פצע; לעיתים אף תא לחץ ביתי משמש מטופלים באופן פרטי כטיפול משלים.
  11. דלקת עצם כרונית עמידה (Osteomyelitis מסרב)​ – זיהום כרוני בעצם שלא מגיב לאנטיביוטיקה לבד. הטיפול: סדרת טיפולי HBOT (למשל 30 מפגשים ב-2.0 ATA) בשילוב אנטיביוטיקה וניתוחים לניקוי. מנגנון: החמצן בריכוז גבוה מגיע לעצם הלקויה בזילוח ומסייע למערכת החיסון ולאנטיביוטיקה לפעול טוב יותר. HBOT יוצר מצב בקטריוסטטי בעצם (מעל 1.5 ATA חמצן מעכב גדילת חיידקים מסוימים) ( ומעודד ריפוי עצם. מחקרי תצפית מראים שכ-75% ממקרי אוסטאומיאליטיס כרונית משתפרים משמעותית בשילוב HBOT. סוג תא: מונופלייס רפואי (טיפול אלקטיבי ארוך).
  12. אבצס מוחי (Intracranial Abscess) – מורסה זיהומית במוח. בנוסף לניקוז כירורגי ואנטיביוטיקה, HBOT בלחץ 2.5-2.8 ATA משמש כטיפול עזר. מנגנון: חמצן חודר למורסה המוקפת בצקת ומספק תמיכה לפעילות אנטיביוטית ולחיסול חיידקים אנאירוביים. דווחים קליניים תיארו היעלמות מהירה יותר של אבצסים תחת HBOT, במיוחד בריבוי מורסות או במקומות קשים לניתוח. סוג תא: מולטיפלייס או מונופלייס רפואי בבתי חולים (לרוב טיפול נלווה ביחידה נוירוכירורגית).
  13. איבוד שמיעה פתאומי אידיופתי (Sudden Sensorineural Hearing Loss) – ירידה חדה בשמיעה מסיבה לא ברורה. HBOT נחשב לטיפול אפשרי במהלך השבועיים הראשונים מהאירוע, בלחץ ~2.0 ATA למשך 90 דקות, 10-20 טיפולים. מנגנון: ההשערה היא שהחמצן המשופר בחלל האוזן הפנימית ובקוכליאה עוזר להציל תאי שערה וסיבי עצב פגועים עקב אירוע וסקולרי או דלקתי. מחקרים קטנים מצאו שיפור מסוים בשמיעה בקרב חלק מהמטופלים שקיבלו HBOT לעומת טיפול סטנדרטי בלבד. סוג תא: מונופלייס קשיח בקליניקות אא"ג, לעיתים כחלק מפרוטוקול הכולל סטרואידים.
  14. אנמיה חמורה (Anemia) כאשר לא ניתן לתת עירוי דם – למשל איבוד דם מסכן חיים אצל אדם עם התנגדות לעירויי דם. HBOT יכול לשמש כ"גשר" זמני. מנגנון: בנשימת 100% O₂ ב-3.0 ATA, כמות החמצן המומסת בפלסמה יכולה להספיק לקיום החיים ללא תרומת המוגלובין. כך המטופל שורד עד להשגת דם תואם או התאוששות מח העצם. זה נדיר אך תועד (למשל אנמיה המוגלובין 3 g/dL שטופלה בהצלחה עם HBOT יומי). סוג תא: מונופלייס קשיח בטיפול נמרץ.
  15. כוויות קשות (Acute Thermal Burns) – כוויות דרגה 3 נרחבות. HBOT אינו טיפול ראשוני אלא תומך: HBOT בלחץ 2.0 ATA עשוי להפחית בצקת, להגביר זרימת דם באזור גבולי ולצמצם זיהום. מחקרים מסוימים הראו ירידה בצורך בניתוחי שתל עור ובהחלמה מהירה יותר בכוויות פנים וידיים עם HBOT. מנגנון: החמצן הנוסף ברקמה השרופה, שלרוב סובלת מהיפוקסיה, מציל תאים בהיקף הכוויה ומקדם יצירת כלי דם חדשים וקולגן לריפוי. סוג תא: מולטיפלייס (מאפשר לטפל בכמה נפגעי כוויות יחד או בנוכחות צוות רפואי) בבתי חולים המתמחים בכוויות.

סוגי התאים המתאימים: כפי שמשתמע, למצבי חירום אקוטיים (1-4 למשל) וכאלה הדורשים לחצים גבוהים, דרוש תא לחץ רפואי קשיח ומפוקח. בפגיעות צלילה, תסחיפי אוויר, הרעלות וכו' לרוב מפעילים תא מולטיפלייס גדול כדי לטפל במספר נפגעים או לאפשר כניסת צוות רפואי עם המטופל. לעומת זאת, בבעיות כרוניות (כמו סעיפים 9-13) הטיפול נעשה באופן אלקטיבי וניתן גם בתאי מונופלייס קשיחים במרכזים רפואיים אמבולטוריים. תאי לחץ ביתיים בלחץ נמוך אינם מתאימים ברוב המקרים הרפואיים הנ"ל, כיוון שאינם מגיעים ללחץ הנדרש לטיפול אפקטיבי במצבים כמו זיהומים קשים או תסחיף (. עם זאת, יש מצבים גבוליים (למשל פצעים כרוניים קלים, שיקום לאחר פגיעה מוחית קלה, או טיפול משלים בכאב כרוני) בהם נעשה שימוש לא-פורמלי גם בתאי לחץ ביתיים, אך זאת כטיפול ניסיוני או תומך ולא כהתוויה רפואית רשמית.

מנגנוני הריפוי: ניכר כי המנגנונים שהוזכרו בסעיף 2 פועלים באופן שונה בכל מצב: יש מצבים בהם הדגש הוא על אפקט אנטי-חיידקי (כמו בזיהומים אנאירוביים – סעיפים 5,6), אחרים על הפחתת בועות גז ותגובת איסכמיה-רפרפוזיה (צלילה, תסחיף – סעיפים 1,2), ישנם שמטרתם היפר-חמצון למניעת נזק רעלי (CO, ציאניד – סעיף 3,4), וכן מצבים כרוניים בהם העיקר הוא אנגיוגנזה ותיקון רקמתי לאורך זמן (פצעים, קרינה – סעיפים 9,10). בפועל, רבים מהמצבים נהנים משילוב של כמה מנגנונים – למשל בפגיעת מעיכה HBOT גם מחמצן את הרקמה למניעת נמק, גם מפחית בצקת, וגם מונע זיהום. לכן HBOT נחשב טיפול רב-מערכתי. האגודה לרפואה היפרברית (UHMS) אף חילקה את ההתוויות לשלוש קטגוריות עיקריות: מצבי ריפוי פצעים/אנגיוגנזה, מצבי זיהום (אנטימיקרוביאליים), ומקרי חרום רפואי – החלוקה הזו הודגמה לעיל.
התהליך הטכנולוגי בייצור תאי לחץ: שלבים ורכיבים מרכזיים
תהליך ייצור תאי לחץ רפואיים (קשיחים): ייצור תא לחץ רפואי הוא תהליך הנדסי קפדני העומד בתקני לחץ ובטיחות מחמירים. ראשית, בשלב התכנון, מהנדסים מחשבים את עובי הדפנות והחלונות הדרוש לעמידה בלחץ העבודה (למשל 3 ATA) עם מקדם ביטחון. החומרים הנפוצים כוללים פלדת אל-חלד או אלומיניום לדופן תא, ואקריליק שקוף לחלונות הצפייה. תכנון התא חייב לציית לתקנים כגון ASME Pressure Vessels for Human Occupancy (PVHO) – תקן זה מגדיר סטנדרטים מינימליים לחומרים, לתהליכי הריתוך והייצור ואף לחוזק החלונות. בשלב הייצור, יריעות פלדה מעובדות לגליל ומרותכות בתפר אורכי ליצירת גוף התא (או נוצקת יציקה עגולה). נפתחים פתחים עגולים לחלונות ולדלתות, ומותקנים אוגנים משוריינים להרכבת חלונות אקריליים. החלונות האקריליים העובי (לעיתים 3-4 ס"מ ויותר) מותקנים עם אטמי לחץ ונבדקים נגד דליפות. התקני חיבור (Ports) נוספים בתא מאפשרים כניסת צנרת חמצן/אוויר, חיבור למדי לחץ, תקשורת, ותאורה. לאחר הרכבת הגוף, מותקנים שסתומי הבטיחות – שסתום פורק לחץ מכויל לפתיחה אוטומטית אם הלחץ עולה מעבר לסף (למניעת כשל קטסטרופלי). כמו כן מותקנת מערכת בקרת לחץ וזרימת גז, שכוללת מד לחץ מדויק, שסתומי כניסה ויציאה לשליטה בקצב הדחיסה/שחרור, ולעיתים מערכת מחשוב לשליטה אוטומטית.

לאחר הייצור מגיע שלב בדיקות ואישור: כל תא לחץ קשיח עובר בדיקת לחץ סטטית (לרוב מילוי במים – “בדיקת הידרוסטטית”) בלחץ הגבוה בכ-50% מהלחץ המרבי המתוכנן, כדי לוודא שאין דליפות או עיוותים. רק תאים שעוברים את הבדיקות נחתמים בחותמת תקן (Stamp) המאשרת עמידה בקוד הלחץ. במקומות רבים בעולם (ובישראל) מותר להשתמש רק בתאי לחץ עם חותמת תקן זו לצרכים רפואיים. לאחר האישור ההנדסי, משלימים התקנת מערכות עזר: מערכות תקשורת (אינטרקום בין פנים התא לחוץ), מערכת כיבוי אש פנימית (מתזים או חיישני עשן, שכן סיכון האש מוגבר בסביבה עתירת חמצן), מיזוג אוויר וקירור (לנוחות המטופלים בלחץ גבוה מצטבר חום), ומערכת ניטור חמצן/CO₂ למולטיפלייס (לוודא הרכב גז בטוח בכל עת).

תהליך ייצור תאי לחץ ביתיים (רכים): תאים אלו מיוצרים בצורה שונה, יותר קרובה לתעשיית מוצרי לחץ מתנפחים. שלדת התא עשויה מבד סינתטי חזק (למשל PVC מצופה ניילון או פוליאוריתן) אשר מרותך תרמית או מודבק בתפרים כדי ליצור גליל אטום. יש רוכסן אטום-לחץ גדול לתפקוד כדלת כניסה – זהו רכיב קריטי שתוכנן לעמוד בלחץ פנימי של ~1.3 ATA ללא דליפה. החלונות עשויים יריעות פלסטיות שקופות (PVC שקוף) מולחמות לתוך הבד. לאחר יצור המעטפת, מוסיפים מחברי מילוי – שסתומי כניסת אוויר (לחיבור למדחס אוויר חיצוני) ושסתום ביטחון פורק-לחץ פשוט (בדרך כלל מכויל ל-4 PSI, לפתיחה אוטומטית אם עוברים לחץ זה). סביב חלק מהתאים הרכים יש מסגרת תמיכה מאלומיניום או פיברגלס, השומרת על צורת הגליל כשהוא מתנפח. כל תא רך נבדק בלחץ עבודה לוודא שאין דליפות ברוכסן ובתפרים. תקני הבטיחות בתחום זה פחות מחמירים (אין תקן ASME לתאי בד). עם זאת יצרנים מכובדים כן מבצעים בדיקות איכות ומקבלים אישורי CE או אישורים מקומיים לשימוש כתא חמצן למטרות בריאות (למשל לשימוש בגובה – אמנם ה-FDA לא מאשר זאת כהתוויה רפואית, אך התאים משווקים כמכשיר לטיפול במחלת גבהים או רווחה כללית).

רכיבים מרכזיים והשפעתם על איכות ובטיחות:

לסיכום, שלבי הייצור (תכנון, בנייה, בדיקה) של תא לחץ רפואי נועדו להבטיח שלמות מבנית תחת לחץ – כשל תא עלול להיות קטסטרופלי. בתאים ביתיים הדגש הוא על פשטות ונוחות שימוש במסגרת לחץ מתון, עם מרווחי בטיחות גדולים יותר מובנים (הלחץ נמוך יחסית). רכיבי המפתח – דופן התא, חלונות, שסתומים ורוכסנים – קובעים את אריכות חיי התא ואת מידת הבטיחות שלו בשימוש ארוך טווח.
יצרנים עיקריים ועלויות: סקירה כלכלית והשוואת מחירים
מפת היצרנים הגלובלית: כ-20 יצרנים משמעותיים פעילים בשוק תאי הלחץ. בצד הרפואי (קשיחים) נמנים: Sechrist ו-Perry מארה"ב, HAUX מגרמניה, Fink Engineering מאוסטרליה, Hearmec מיפן, חברת Hyperbaric SAC (דרום אמריקה), ו-Hyperbaric Modular Systems (ארה"ב) המתכננת מערכות גדולות. בצד התאים הביתיים/הספקתיים (רכים): OxyHealth ו-Newtowne (ארה"ב), Summit to Sea (ארה"ב), Oxynova (קנדה/אירופה), OxyHelp (אירופה), וכן מספר יצרנים בסין (כגון Shanghai Baobang) ובקוריאה (Baroks) המייצרים גרסאות זולות יותר. חלק מהחברות מציעות קו מוצרים רחב: למשל OxyHealth מוכרת הן תאי לחץ רכים ביתיים (דגמי Solace, Vitaeris) והן תא קשיח קליני (Fortius 420) המאפשר לחץ עד 2.0 ATA. בחירת יצרן לרכישה תלויה באיכות, בתקציב ובשירות שהוא מציע.

השוואת עלויות בין תאי לחץ רפואיים לתאי לחץ ביתיים: העלויות נבדלות באופן משמעותי. תאי לחץ בבתי חולים הם ציוד יקר: מחיר תא מונופלייס קשיח חדש נע בטווח של $40,000-$100,000 (תלוי גודל ומפרט). תאים מולטיפלייס גדולים עם קיבולת של 6-10 אנשים עשויים לעלות כמה מאות אלפי דולרים ואף מעל $1,000,000 עבור מתקנים משוכללים. העלות הגבוהה נובעת מהחומרים המסיבים, מערכות הבטיחות המורכבות והעמידה בתקנים (עלות ההנדסה והבדיקות). לעומת זאת, תאי לחץ ביתיים קטנים הם ברי-השגה בהרבה: תאי לחץ מתנפחים חדשים זמינים כיום בטווח מחירים של $4,000 עד $20,000 בהתאם לגודל ולמותג. למשל, תא ביתי קטן בקוטר ~70 ס"מ (“27-inch chamber”) עשוי לעלות כ-$4,500, בעוד דגם גדול בקוטר 100 ס"מ יעלה סביב $12,000-$17,000. גם התוספות (כמו מחולל חמצן 10 ליטר) מייקרות את החבילה בעוד כמה אלפי דולרים.

ההפרש נובע גם מהבדלים במורכבות: תא ביתי הוא מבנה בד פשוט יחסית עם משאבה, בעוד תא בית חולים הוא "מיני-צוללת" עם יכולת לעמוד בלחצים גבוהים ולשרת שנים רבות מטופלים רבים.

עלויות תפעול, תחזוקה ושירות לטווח ארוך:

השוואת עלויות בין רכש מוסדי לפרטי: בתי חולים הרוכשים תא לחץ לעיתים מקבלים הנחה ברכישת כמה תאים או חבילת ציוד נלווה. אך עדיין, השקעה בתא קשיח נחשבת כבדה ולכן מספר מוגבל של מרכזים בישראל למשל מחזיקים תאים (ההשקעה מוחזרת דרך מתן טיפולים בעלות לביטוחים/מטופלים). בשימוש ביתי, כפי שצוין, המחירים נגישים יותר: לפי אחת הקליניקות, מחירי תאי לחץ ניידים נעים בין $4,500 ועד $150,000, כך שבפועל רוב התאים הרכים נמצאים בעשרות אלפי דולרים בודדים ולא יותר (HBOT Chambers For Sale: In Stock & Ready To Ship | Clarity Hyperbarics). סכום כזה, למרות שאינו מבוטל, יכול להצדיק את עצמו עבור משפחה שנזקקת לטיפול יום-יומי ארוך טווח (למשל הורים לילד עם אוטיזם המאמינים ב-HBOT, או ספורטאי מקצועי). אגב, קיימות גם אפשרויות השכרה של תא ביתי בעלות כ-$500-$1000 לחודש, עבור מי שצריך לתקופה זמנית.

לסיכום, תאי הלחץ הרפואיים יקרים בהרבה ברכישה ובתחזוקה, אך מסוגלים לספק טיפול מציל חיים ואפקטיבי במגוון רחב של מצבים – השקעה שמערכת הבריאות מוצאת כדאית עבור התוויות מאושרות. לעומתם, התאים הביתיים הם פתרון נגיש כלכלית לטיפולים בסיכון נמוך או ניסיוניים, עם עלות תפעול זניחה. בטבלה 2 להלן מרוכזת השוואת עלויות סדר גודל:

טבלה 2: טווחי עלויות ומשתנים כלכליים – תאי לחץ רפואיים מול ביתיים

פריט תא לחץ רפואי (קשיח) תא לחץ ביתי (רך)
מחיר רכישה עשרות אלפי $ (Mono) ועד מיליוני $ (Multi) $4,000-$20,000 טיפוסי (עד $30k לדגמים גדולים) ([How Much Does Hyperbaric Oxygen Therapy Cost?
לחץ טיפולי מקסימלי 2.0-3.0 ATA (ולרוב עד 6 ATA במולטיפלייס מיוחד) ~1.3 ATA (לעיתים 1.5 ATA במערכות ייעודיות)
עלות טיפול יחיד למטופל $250-$600 (ללא ביטוח) במכון רפואי
– Biohacker Supply
עלות חשמל זניחה; amortization של המכשיר
כוח אדם בהפעלה טכנאי/אחות לכל טיפול (עלויות שכר) מפעיל יחיד (עצמאי או בן משפחה) בבית
תחזוקה שוטפת בדיקות תקן, כיול ותחזוקת ציוד (אלפי $ לשנה) החלפת פילטרים, שימון רוכסן (עשרות $ לשנה)
אורך חיים צפוי 20+ שנים (עם חלקי חילוף ותיקונים) 5-10 שנים (בהתאם לשימוש ולשמירה)
אחריות יצרן 1-2 שנים סטנדרטי; אופציה להרחבה בחוזה שירות 1-2 שנים; אפשרות להרחבת אחריות בתשלום.
זמינות יד שנייה נמוכה (מכשיר רפואי ספציפי למרכז) קיימת – לעיתים נמכרים תאים ביתיים משומשים ב-50% מהמחיר

כפי שמשתקף, עבור שימוש רפואי מוסדי עלויות ההקמה והתפעול גבוהות מאוד, אך הדבר מוצדק במונחי תועלת רפואית לטיפולים מצילי חיים ומורכבים. עבור שימוש ביתי פרטי, עלות הכניסה נמוכה יותר וניתנת לחלוקה לאורך זמן – רבים רואים ברכישת תא אישי השקעה בבריאות. יש לציין כי גם בהיבט כלכלי רחב, טיפול HBOT במכון יכול לחסוך עלויות של סיבוכים רפואיים (למשל מניעת כריתת גפה בסוכרתיים) – דבר שמערכות בריאות מביאות בחשבון כאשר הן מממנות טיפול כזה.

עדויות קליניות: מקרי ריפוי מוצלחים בטיפול בתא לחץ ביתי
הצטברו לאורך השנים עדויות רבות של מטופלים ורופאים על הצלחות טיפוליות בשימוש בחמצן היפרברי – לעיתים אף במצבים ללא מענה אחר. נציג חמישה מקרים מתועדים של ריפוי או שיפור משמעותי, בעיקר תוך שימוש בתא לחץ אישי או במסגרת קליניקה פרטית (מחוץ לבית חולים):

המכנה המשותף בין המקרים הנ"ל הוא אי-היענות לטיפולים רגילים לפני הפנייה ל-HBOT, והפתעה חיובית מתוצאות החמצן הבלחץ. כמובן, לא כל מקרה מוביל ל"נס רפואי", אך במצטבר יותר ויותר סיפורים שכזו מצטברים ומגובים גם בממצאים קליניים (צילומי לפני/אחרי, מדדי פצע, מבחנים נוירולוגיים וכו'). מטופלים וגם רופאים מעידים לעיתים ש-"HBOT הציל את חיי" או שינה את מסלול המחלה באופן משמעותי. יצוין שהעדויות הללו, במיוחד כשמדובר בשימוש ביתי או לא שגרתי, דורשות מחקר מבוקר כדי לבדוק את מידת ההשפעה. אולם כבר כיום ישנם מקרים מתועדים של החלמה שמיוחסת בבירור ל-HBOT: למשל הטבעת פעוטות, ריפוי עצם שלא הגלידה 20 חודשים, ועוד.

טיפול בתא לחץ בפוסט-טראומה ובפציעות פנימיות
HBOT והפרעת פוסט-טראומה (PTSD): בשנים האחרונות התגלה כי לטיפול בתא לחץ פוטנציאל לסייע גם בהפרעות נפשיות הנובעות מטראומה פיזית או נפשית. ההבנה המדעית החדשה היא ש-PTSD קשה למעשה מלווה בנזק מוחי אורגני זעיר – "פצע ביולוגי במוח" – במיוחד באזורים הקשורים לזיכרון ורגש (היפוקמפוס ואונות פרונטליות). בישראל הוביל פרופ' שי אפרתי מחקר פורץ דרך שבו טופלו 35 לוחמים הלומי-קרב עמידי-טיפול באמצעות 60 חשיפות HBOT. התוצאות הראו שיפור משמעותי בכל מדדי הפוסט-טראומה – הפחתת דריכות-יתר, הימנעות ודיכאון – בהשוואה לקבוצת ביקורת. בנוסף, בדיקות MRI תפקודי הראו תיקון בזרימת הדם ובפעילות באותם אזורים מוחיים פגועים, מה שמעיד על ריפוי מוחי ממשי. פרופ' אפרתי הסביר: "הטיפול בתא הלחץ משרה ריפוי ביולוגי במוחם של נפגעי פוסט-טראומה. ריפוי הפצע הביולוגי משפיע גם על התסמינים הקליניים…". כלומר, ע"י החזרת חמצן לרקמת מוח היפוקסית והשריית תהליכי תיקון, HBOT עוזר לנפגעי PTSD להתגבר על התסמינים וגם נעשים פתוחים יותר לטיפולים פסיכולוגיים רגילים.

חשוב לציין שעד לפרסומים אלו, PTSD לא נחשב בעיני רבים כתחום מתאים לטיפול פיזיולוגי. אולם הראיות מאותו מחקר (שפורסם ב-2022 ב-Journal of Clinical Psychiatry) כה משכנעות, שישראל שוקלת לשלב את הפרוטוקול הזה בשיקום נפגעי הלם-קרב. יתרון HBOT הוא בהיותו לא-תרופתי ולא פולשני, וכאשר מדובר באוכלוסייה עם קשיי תגובה לטיפול (כגון ותיקי מלחמה רבים), הוא נותן "תקווה אמיתית" כפי שכינו זאת החוקרים. מתוצאות הביניים: השיפור שהושג נשמר במעקב של חודשים לאחר הטיפול, מה שמרמז על תיקון ארוך-טווח ולא רק הקלה זמנית.

השפעת הטיפול על נפגעי טראומה במלחמת חרבות ברזל: מלחמת חרבות ברזל (אוקטובר 2023) הביאה בישראל גל גדול של נפגעי טראומה פיזית ונפשית. עפ"י נתוני אגף השיקום הישראלי, מתוך למעלה מ-12,000 פצועי המלחמה, כ-5,200 (43%) פיתחו תגובות נפשיות שונות, ובהן חרדה, דיכאון ותסמיני PTSD. מספרים אלה המחישו צורך דחוף בטיפולים אפקטיביים. ואכן, במהלך ולאחר המלחמה רבים החלו לפנות גם לטיפול בתאי לחץ כאפשרות שיקום. מרכז סגול לרפואה היפרברית בשמיר-אסף הרופא (בהנהלת פרופ' אפרתי) ציין שבתקופה שלאחר אוקטובר 2023 יש פנייה מוגברת של נפגעי טראומה נפשית ופיזית כאחד לקבל HBOT במסגרת מחקרים או טיפולי חמלה.

עולה שהמלחמה האיצה מגמה של הטמעת טכנולוגיית תא הלחץ במערכת הבריאות הישראלית: אם בעבר היו רק 1-2 מרכזים גדולים, כעת מתגבשת יוזמה להרחיב תשתיות. ד"ר קרן דואניס-ברק, מנהלת תחום PTSD במרכז סגול, אמרה בראיון כי "הקמת מרכז טראומה לאומי זה צו השעה" – מתוך כוונה לשלב טיפולים חדשניים כפיפול היפרברי בשיקום נפגעי המלחמה. למעשה, מרכז סגול כבר מפעיל את תאי הלחץ הגדולים בישראל (המסוגלים להכיל קבוצות) ומתכנן להתרחב כדי לענות על הביקוש. ניתן לצפות שבעתיד הקרוב ייפתחו מרפאות תא לחץ נוספות בבתי חולים, ואולי אף תתקבל הכרה רשמית ב-HBOT כטיפול משלים לנפגעי נפש.

מעבר לנפש, גם פציעות פנימיות גופניות מטופלות במלחמה באמצעות תא לחץ: למשל לוחמים עם פגיעות הדף מוחיות (זעזוע מוח, דימום מיקרוסקופי) עברו HBOT שתרם לשיפור מצבם הנוירולוגי. פרופ' אפרתי דיווח עוד בטרם המלחמה על מקרים בהם "הטיפול בתא לחץ שיפר את מצב הלוחמים שנפצעו בעזה" – במסגרת מחקר על שילוב HBOT בשיקום פגיעות ראש קהות בקרב חיילים. נראה כי במלחמת חרבות ברזל, בהיווצר עומס פצועים, נעשה שימוש נרחב יחסית ב-HBOT בבתי חולים (למשל לטיפול מהיר בהרעלות שאיפה ועשן, בזיהומי פצעים מסובכים ובפגיעות מעיכה מרובות נפגעים).

פציעות פנימיות נוספות והטיפול בהן: תא לחץ מועיל לא רק ב"פצעים חיצוניים" אלא גם בפגיעות סמויות. לדוגמה, פגיעות ריאה מחבלות פיצוץ (Acute Lung Injury) עשויות להשתפר תחת HBOT בזכות הפחתת תגובה דלקתית בריאות. כמו כן, פגיעות Reperfusion באיברים פנימיים (למשל כבד או כליות שעברו הלם תת-לחץ דם) – HBOT עשוי לצמצם את הנזק על-ידי אספקת חמצן ישירה לתאי האיבר ושיפור מיקרו-סירקולציה. מחקרים בבעלי חיים הראו שחמצן היפרברי מקטין נזקים לבביים אחרי אוטם שריר הלב, ומגן על הכליה אחרי פגיעת ריסוק, דרך הפחתת stress חמצוני. אצל בני אדם, התוויה מוכרת אחת היא אנמיה חריפה (כאמור בסעיף 3), שהיא "פגיעה פנימית" לכל דבר (מחסור נשיאת חמצן) – ו-HBOT מציל חיים בכך שלמעשה מתפקד כתחליף עירוי דם זמני.

עוד תחום מתפתח הוא חבלות מוח סגורות במנגנון אחר מטראומה – למשל זעזועי מוח חוזרים אצל ספורטאים (תסמונת פוסט-זעזוע). כאן HBOT נמצא משפר מדדי קוגניציה, זיכרון וזרימת דם מוחית גם שנים אחרי החבלות. מספר מרפאות בעולם מציעות כיום HBOT כשיקום מוחי לספורטאים וותיקי צבא עם CTE או פגיעות דומות.

לסיכום, HBOT מתחיל לקבל תפקיד משמעותי בטיפול בנזקים פנימיים – בין אם מוחיים, נפשיים או באיברים – שטרם זכו למענה. בישראל, בעיקר על רקע גל הנפגעים מהמלחמה האחרונה, צפוי שתחום זה ישולב יותר ויותר וישודרג כחלק אינטגרלי ממערך הטראומה והשיקום הלאומי. כבר כיום מדווחים על "פריצת דרך ישראלית" ועל כך ש-"פגיעה ביולוגית במוחם של נפגעי פוסט-טראומה ניתנת לטיפול באמצעות תא לחץ", וזה בישר עידן חדש שבו טכנולוגיית תא הלחץ אינה רק לטיפול בפצעים פיזיים אלא גם בריפוי הפצעים הבלתי נראים.
מדריך לבחירת תא לחץ ביתי
אם שוקלים רכישה של תא לחץ לשימוש בבית, ישנם מספר שיקולים חיוניים שצריך לבחון מראש כדי לוודא שהמוצר בטוח, יעיל ומתאים לצרכים. להלן מדריך תמציתי:

דברים לבדוק לפני רכישת תא לחץ ביתי:

טבלת השוואה בין יצרנים מובילים, עלויות ויתרונות: (המחירים משוערים, בדולר אמריקאי)

יצרן/דגם קוטר תא לחץ מקסימלי מחיר משוער חדש מאפיינים בולטים
OxyHealth Vitaeris320 32 אינץ' (81 ס"מ) 1.3 ATA $18,000-$22,000 איכות גבוהה, 3 חלונות גדולים, אחריות 2 שנים, מותג מוביל.
Newtowne 34″ 27 אינץ' (70 ס"מ) 1.3 ATA $7,000-$9,000 מחיר נגיש, תקן FDA למכשיר (למחלת גבהים), נייד וקל.
Summit to Sea Grand Dive 40 אינץ' (102 ס"מ) 1.4 ATA (~4.4 PSI) $12,000-$14,000 תא ענק – מרווח למלווה, מגיע עם 2 משאבות, פופולרי למשפחות.
Oxynova 8 85 ס"מ 1.5 ATA $10,000-$13,000 ייצור אירופאי, דופן מחוזקת, תמיכת שירות באירופה.
Tekna Slim (קשיח ביתי) 26 אינץ' (66 ס"מ) 2.0 ATA $40,000+ תא קשיח אישי – מאפשר לחץ גבוה (דורש חמצן רפואי).
תוצרת סין no-name 70-80 ס"מ 1.3 ATA $3,000-$5,000 עלות נמוכה מאוד, איכות משתנה, אחריות מוגבלת/אין.

הערה: המחירים תלויים באבזור, משלוח ומיסוי. מומלץ לרכוש ממשווק מוכר אפילו אם יקר יותר, לשם ביטחון ובטיחות.

לאחר סינון לפי הפרמטרים הנ"ל, כדאי לצמצם ל-2-3 דגמים מתאימים, ואז להתייעץ עם רופא או עם משתמשים מנוסים. ניתן לבקש הדגמה אם יש אפשרות (יש קליניקות המאפשרות לנסות טיפול בתשלום לפני שמחליטים לקנות פרטי). לסיכום, רכישת תא לחץ ביתי היא השקעה משמעותית – הן כספית והן בריאותית – ולכן יש להתייחס אליה כמו לרכישת מכשיר רפואי לכל דבר: לברר, להשוות, לקרוא את האותיות הקטנות, ולהעדיף איכות על חסכון קטן שיכול לעלות ביוקר.
עתיד הרפואה ההיפרברית בישראל והשפעות מלחמת "חרבות ברזל"
מערכת הבריאות בישראל מסתכלת על רפואה היפרברית כתחום בצמיחה, במיוחד בעקבות אירועי השנים האחרונות. עוד לפני מלחמת חרבות ברזל (2023), ישראל התבלטה במחקריה החדשניים בתחום – לדוגמה, פרופ' אפרתי ועמיתיו הציגו עולם לראשונה הצלחה בטיפול היפרברי ב-PTSD, כפי שסקרנו לעיל. גם במחקר על שיפור תפקודי מוח בקשישים בריאים (Anti-aging) ובחולי שבץ, ישראל הובילה ניסויים שהראו תוצאות מבטיחות. עם זאת, עד כה השימוש הקליני הנפוץ בישראל התמקד בהתוויות הקלאסיות (פצעי סוכרת, נמק קרינתי, וכו'), ומרבית הציבור לא היה מודע לפוטנציאל הרחב יותר.

לאן פנינו בעתיד? מלחמת חרבות ברזל האיצה כמה תהליכים:

ראשית, הגדלת הנגישות לתאי לחץ. לפני המלחמה פעלו בארץ מספר מרכזי תא לחץ – בביה"ח שמיר (אסף הרופא) המרכז הגדול, בבית החולים אלישע בחיפה, בבי"ח יוספטל באילת (בעיקר לצלילה), ובמרכז רפואי צפון (פוריה). יוזמות היו גם בהקמת מתקנים נוספים במרכז ובדרום. לאחר המלחמה, כאשר ברור שמספר עצום של נפגעי נפש ופציעות מורכבות זקוקים לשיקום, משרד הבריאות שוקל הקצאת תקציבים להרחבת שירותי הרפואה ההיפרברית. ד"ר דואניס-ברק ציינה שיש כוונה להקים מרכז טראומה לאומי חדש שיעבוד בשילוב עם מרכז סגול וייתכן במתקנים נוספים, כדי לתת מענה לכמות הגדולה של מטופלים הזקוקים לטיפול פוסט-טראומה מתקדם. המשמעות היא שתאי לחץ נוספים יוצבו, ייתכן כפתרון נייד (TraumaMobil) או במתקנים אזרחיים חדשים.

שנית, הרחבת ההתוויות המאושרות: תוצאות המחקר על PTSD ובמידה מסוימת גם על פגיעות מוחיות אחרות צפויות להביא להכרה רשמית של משרד הבריאות (ואף ה-UHMS העולמי) בכך ש-HBOT הוא כלי טיפול תקף לא רק לגוף אלא גם לנפש. בישראל כבר מתוכנן פרויקט לטיפול בהלומי קרב משוחררי צה"ל בטיפול היפרברי כחלק מסל השיקום – מה שהיה בלתי נתפס לפני שנים ספורות. פרופ' אפרתי תיאר זאת כך: "לצערנו, ישראל מעצמת פוסט-טראומה… בעקבות המלחמה תהיה עלייה חדה בעשרות אלפים של נפגעים, וחייבים לספק להם פתרון – תא לחץ יכול להיות מרכיב מרכזי בפתרון הזה". ייתכן שכבר בקרוב יהיה פרוטוקול לאומי לטיפול בהלומי קרב עם 60Dive (טיפולים) כפי שנעשה במחקר.

שלישית, הגברת המודעות הציבורית והמקצועית: המלחמה הביאה לסיקור תקשורתי של הטיפול בתא לחץ. היו כתבות ב-Ynet ובטלוויזיה על "הטיפול שעוזר ללוחמים שחזרו מהעזאזל" עם ראיונות של מטופלים שסיפרו איך HBOT שיפר את מצבם. גם בקרב הרופאים – מומחים בתחומי הפסיכיאטריה, הנוירולוגיה והשיקום – שעד כה התייחסו בחשדנות מה ל-HBOT, מתחילים להיפתח לאפשרות הזו בעקבות הפרסומים המדעיים והצלחות מהשטח. סביר שנראה יותר שיתופי פעולה בין מחלקות בתי חולים לבין יחידות תא לחץ: למשל, מומחי בריאות הנפש יפנו מטופלים עמידים למרכז היפרברי, רופאי ספורט ישלבו HBOT בתוכנית ההחלמה של ספורטאי פצוע, וכד'.

אתגרי הטמעה: עם זאת, עומדים כמה אתגרים. ההוצאה הכספית על הקמת מרכזי תא לחץ ותפעולם איננה קטנה. ייתכן שיהיה צורך בתקציבים ממשלתיים מיוחדים (דבר שאולי יתאפשר כעת תחת סיווג "שיקום נפגעי מלחמה"). נוסף, צריך להכשיר כוח-אדם – טכנאי תא לחץ, אחיות, רופאים שיתמחו ברפואה היפרברית – כדי להפעיל את ההרחבה. פה יש יתרון כי בישראל כבר פועל מערך הכשרה (בשמיר למשל) וניתן להגדיל מחזורים.

עוד אתגר הוא רגולציה וביטוח: כדי שהטיפול יהיה זמין לאוכלוסייה רחבה, קופות החולים צריכות לממן/להחזיר עלות טיפולים. כיום רק התוויות מוכרות (13-15 מצבים קלאסיים) מכוסות במידה מסוימת. הרחבת הכיסוי ל-PTSD או פגיעות ראש עוד צריכה דיון, אך המלחמה יוצרת דחיפות – ייתכן שיוחלט על מימון חרום לטיפולים אלו במסגרת מרכזי שיקום.

השפעת המלחמה על פיתוחים טכנולוגיים: מצב חירום מוביל גם לחדשנות. ייתכן שהתעשייה הביטחונית בישראל, שראתה הצורך בטיפול מהיר בפצועי שטח, תשקיע בפיתוח תאי לחץ ניידים מהירי פריסה (למשל מכולות Hyperbaric ניידות שיוכלו להציב ליד אזורי לחימה או באונייה). כבר קיים מערך בפיקוד העורף לתא לחץ נייד נגד הרעלת צלילה, אך אולי יורחב לשימושים נוספים. בנוסף, ייתכן פיתוח של פרוטוקולי טיפול מקוצרים – למשל מחקרים על HBOT בלחץ מתון (1.5 ATA) לפרקי זמן קצרים יותר, כדי להתאים לטיפול המוני. בישראל, עם יציאה מהמלחמה, קיים חלון הזדמנות להפוך למובילה עולמית בשימוש בתאי לחץ בשיקום פוסט-מלחמתי, תוך הפקת לקחים ונתונים ייחודיים (מספר נפגעים גדול שיקבל טיפול זה).

לסיכום, מלחמת חרבות ברזל – על אף הנזק והכאב – האיצה אינטגרציה של טכנולוגיית תא הלחץ בישראל. השימוש שהיה פעם נישתי הפך לנחוץ במימדים גדולים. המחקרים המקומיים שנעשו "בזמן הנכון" הראו לעולם שניתן לרפא לא רק פצעים בגוף אלא גם פצעים בנפש באמצעות חמצן בלחץ. סביר להניח שבעתיד הקרוב נראה בישראל שילוב הדוק של רפואה היפרברית במערכת הציבורית: בטראומה, בשיקום חיילים, ואולי גם בתחומים חדשים (האטת הידרדרות קוגניטיבית, שיקום אחרי קורונה ארוכת טווח וכד'). ישראל, שכבר מובילה מחקרית, בדרכה להיות גם מודל טיפולי למדינות אחרות באשר ליכולות המלאות של תאי לחץ ברפואה המודרנית.
תהליך הטיפול ההיפרברי: מהלך, ניטור ובטיחות
תהליך הטיפול בתא לחץ (סדרת מפגשי HBOT) מובנה היטב כדי להבטיח גם יעילות קלינית וגם בטיחות מירבית. להלן תיאור של מהלך טיפול טיפוסי וצעדי הבטיחות הנלווים:

לפני הטיפול: המטופל עובר בדיקה לוודא שאין התוויות נגד (contraindications) משמעותיות – במיוחד פנאומוטורקס בלתי מנוקז (חזה אוויר), שהוא סכנת חיים בלחץ, נדיר אך קריטי לשלול בצילום חזה. עוד בודקים שאין חום או התקף אפילפטי פעיל. המטופל מתבקש ללבוש חלוק כותנה נקי (ללא שאריות שמן, בושם או תכשיטים מתכתיים שעלולים ליצור ניצוץ). מדדי בסיס נלקחים: לחץ דם, דופק, וריווי חמצן בדם (SpO₂).

כניסה לתא ואטימה: במערכות מונופלייס המטופל שוכב על גבי שולחן הנשלף אל תוך הגליל האקרילי. הדלת (חלון עגול או מכסה) נסגרת וננעלת. בתא רך ביתי, המטופל נכנס בזחילה לתא, לעיתים בעזרת בן זוג שסוגר את הרוכסן מבחוץ. יש תקשורת בין המטופל למפעיל (באמצעות אינטרקום או סימנים מוסכמים דרך החלון).

שלב הדחיסה (Compression): המפעיל מתחיל להזרים גז לתא, בין אם 100% חמצן (במונופלייס קשיח) או אוויר דחוס (במולטיפלייס/תא רך). קצב העלאת הלחץ טיפוסי הוא 1-3 PSI לדקה (שקול לכ-0.1-0.2 אטמוספירה לדקה) – כלומר הגעה מ-1 ATA ל-2 ATA בתוך כ-10-15 דקות. עליית הלחץ מורגשת בעיקר באוזני המטופל: כדי למנוע כאבי אוזניים (ברוטראומה), המפעיל מזכיר למטופל להשוות לחצים – לבלוע רוק, לפמפם אוויר לאוזניים (פועל ולסלבה) ולעיסה מדומה. לעיתים נותנים ללעוס מסטיק או לבלוע מים אם קשה להשוות. המפעיל עוצר זמנית את הדחיסה אם המטופל חש לחץ באוזן שלא השתחרר, עד להקלה. כשהלחץ מגיע ליעד (נאמר 2.0 ATA), סוגרים את שסתום הכניסה ושומרים את התא בלחץ זה.

שלב השהייה בלחץ (Exposure): מתחיל "הזמן הטיפולי" הייעודי – בדרך כלל 60 עד 90 דקות בהתאם לפרוטוקול. במהלך פרק זה, במונופלייס – המטופל נושם 100% חמצן בסביבה סגורה. במולטיפלייס – המטופל חובש מסכת חמצן על הפנים (או קסדת ראש) המספקת חמצן כמעט טהור לנשימה, בעוד החלל מלא באוויר בלחץ. בחלק מהפרוטוקולים ארוכים (למשל 90-120 דקות ב-2.4 ATA) נהוגות הפסקות אוויר: כל 20-30 דקות, המטופל מתבקש להסיר את המסכה ל-5 דקות ולנשום אוויר רגיל (במולטיפלייס) או מקבל הזנת אוויר (במונופלייס) – זה נועד למנוע הצטברות עודפת של חמצן בגוף שעלולה לגרום לסימני רעילות (כמו פרכוס). בזמן השהייה בלחץ, המטופל לרוב שוכב בנחת; חלק מהתאים מצוידים במסך לצפייה בטלוויזיה או מוזיקה להרגעת המטופל (. יש בקרה רציפה: המפעיל צופה דרך החלון ובודק שלומו, שואל מדי פעם באינטרקום. מדדים כגון סטורציית חמצן (SpO₂) יכולים להימדד אם חובשים אוקסימטר למטופל – לרוב ה-SpO₂ יהיה 100% במשך הטיפול (אם נושם 100% O₂) (, מה שמשקף את הרוויה המלאה של ההמוגלובין. עם זאת, המדד החשוב יותר – ריכוז החמצן המומס בדם – אינו נמדד ישירות בטיפול רגיל, אלא מסתמך על הפרוטוקול (למשל ידוע שב-2 ATA כמות החמצן בדם כ-5 מ"ל/ד"ל, לעומת 0.3 מ"ל/ד"ל בלבד בנשימה רגילה ). במרכזים רפואיים עוקבים גם אחר סימני מטופל – למשל מצלמה תרמית יכולה להראות זרימת דם בפצע, או מכשיר TcPO₂ (מד חמצן עורי) עשוי לשקף עליית חמצן ברקמה – אך אלה למטרות מחקר/אבחון, לא הכרחיים כל מפגש.

במהלך השהייה עשויות להתרחש תופעות קלות: לעיתים תחושת חימום בגוף (עקב דחיסת האוויר), או עקצוץ באצבעות. תחושות אלו נורמליות. אם המטופל מרגיש אי-נוחות רצינית – הוא מסמן מיד והמפעיל יכול להפסיק חמצן (במולטיפלייס להסיר מסכה) או להוריד מעט לחץ. המפעיל גם מנטר את לחצי הגז – בחדר מולטיפלייס, חשוב לוודא שריכוז CO₂ נמוך (דרך ונטילציה מתמדת), אחרת עלול להיגרם כאב ראש/אי-נוחות.

שלב הפריקה (Decompression): לאחר השלמת זמן הטיפול, מורידים בהדרגה את הלחץ בחזרה ל-1 ATA. קצב הפריקה לרוב דומה לקצב העלייה – כ-1 PSI לדקה, כדי לא לגרום "צביטת" אוזן הפוכה או בועות חנקן. המטופל חש שוב קולות באוזניים (אוויר יוצא מהאוזן התיכונה) ולרוב זה פחות מטריד. המפעיל משחרר לאט שסתום פליטה; לעיתים עושים עצירה קצרה ב-1.3 ATA אם מדובר בצלילה, אך בטיפולים רפואיים לרוב יורדים רצוף. חשוב שלא לפרוק מהר מדי – ירידת לחץ חדה עלולה לגרום להתקררות התא (adiabatic cooling) ואי-נוחות, וגם סיכון של היווצרות בועות בדמו של המטופל (בדומה לפגיעת צלילה). בסיום הפריקה, פותחים את הדלת. המטופל יוצא באיטיות – לעיתים חשים סחרחורת קלה שנמשכת דקות ספורות עקב שינוי הלחץ והעשירות החמצן (בדומה לקימה מהירה מדי). הצוות מודד שוב לחץ דם ודופק לאחר הטיפול אם במעקב רפואי.

מדדים וניטורים במהלך הטיפול: סיכום הניטור – ספוקסימטר כפי שצוין כמעט תמיד מראה 100% ריווי חמצן בעת הטיפול (, סימן לכך שהדם רווי לחלוטין. מטופלים עם בעיות ריאה (כמו COPD) ינוטרו בזהירות יתרה – לעיתים יגבילו את FiO₂ כדי למנוע דיכוי נשימתי, ועוקבים אחר קצב נשימה ו-CO₂ (בחדר מולטיפלייס ייתכן ניטור קצה-נשיפה). בלוח הבקרה, מד הלחץ נבחן תדיר. בחלק מהתאים המתקדמים יש גם חיישן טמפרטורה ולחות – כי בחלל סגור לאורך זמן עולה הלחות מנשימת המטופל; אם נהיה חם ולח מדי, מפעילים קירור/ייבוש או עושים ונטילציה.

דגשים קריטיים לשמירה על בטיחות המטופל:

  1. מניעת ברוטראומה – הפגיע הנפוץ ביותר ללא זהירות הוא קרע בעור התוף. לכן: התדרוך על פמפום אוזניים הוא קריטי; ילדים קטנים או מטופלים שאינם משתפים פעולה – לעיתים מכניסים להם צינוריות אוזניים (Ear tubes) מבעוד מועד או לוחצים על האוזן לניפוח פסיבי (דבר הנעשה ע"י טכנאי אם המטופל מורדם). כמו כן, אם המטופל מצונן מאוד, הטיפול נדחה כי קושי בפתיחת תעלות אסטכיוס יכול לגרום לברוטראומה. ישנו גם סיכון לסינוסיטיס בלחץ – כאב בסינוסים – לכן מטופל עם גודש ייתכן ויקבל תרופת נגד גודש טרם הטיפול.
  2. מניעת רעילות חמצן – בחשיפה ממושכת לחמצן בלחץ, עלול להופיע פרכוס רעילות חמצן מרכזית (OCS). זה נדיר בפרוטוקולים המקובלים. כדי למנוע זאת, נהוג לתת הפסקות אוויר כנ"ל. סימנים מקדימים: שינויי ראייה (מנהרות ראייה), צלצולים באוזניים, בחילה או עצבנות יכולים להתריע לפני פרכוס. המפעיל מאומן לשאול את המטופל אם חש משהו חריג. במקרה והמטופל מתחיל לפרכס בתוך תא מונופלייס – הפרוטוקול הוא להוריד מיד את ריכוז החמצן (אם אפשר – למשל להכניס אוויר רגיל) ולהתחיל לפרוק לחץ. לרוב הפרכוס חולף מהר בלי נזק קבוע אם מטפלים מיידית. שכיחות אירוע כזה נמוכה מאוד (אחוזים בודדים מכלל המטופלים, ולרוב אצל מי עם נטייה).
  3. מניעת פציעה עקב אש/פיצוץ – כידוע, ב-100% חמצן כל חומר בעירה נדלק בקלות רבה. לכן ננקטים צעדים: המטופל לא מכניס שום מכשיר חשמלי פנימה. בגדים סטטיים אסורים (רק כותנה). בתאים מולטיפלייס יש כלל של "לא להכניס מקור הצתה". בחלק מהמרכזים אפילו מונעים כניסת שעון, מצית וכו'. שמני שיער או קרמים שומניים – אסורים כי בשילוב O₂ עלולים להתלקח ספונטנית. כל אלו מוסברים מראש. בנוסף, מערכת התא עצמה מתוכננת עם חומרים מעכבי בערה. כתוצאה, תקריות אש בתאי לחץ נדירות ביותר. אך המטופל צריך לציית בקפדנות לכללי המרכז (למשל לא לכבות/להדליק טלפון בפנים – אסור שיהיה בכלל).
  4. התנהגות המטופל בתא: עליו לנוח ולהימנע מתזוזות מהירות או בעיטות בדופן (בתא אקרילי, מכה חזקה על החלון לא מומלצת). אין לגעת בחלון האקרילי עם חפץ חד (עלול לשרוט ולפגוע בעמידות). בתא רך – להימנע מלחץ על הרוכסן. עקרונית המטופל רק שוכב אז אין בעיה, אבל ילדים לפעמים משתובבים – יש לוודא שהם רגועים (אפשר להכניס להם צעצוע בד לא דליק).
  5. טיפול לאחר מפגש: עם יציאת המטופל, הצוות בודק שוב אוזניים (שואל אם מרגיש בסדר). לעיתים אחרי כמה טיפולים רצופים יכול להופיע barotrauma קטן לריאות המתבטא בכאב חזה קל או שיעול – מאוד נדיר ובד"כ רק בחולי ריאות. בכל מקרה, מבצעים הערכה קצרה. אם הכל תקין – המטופל משוחרר. מומלץ לשתות מים לאחר טיפול (האוויר היבש גורם לאיבוד נוזלים קל בנשימה). אין מגבלות מיוחדות חוץ מלהימנע מצלול (אי אפשר לצלול 24 שעות אחרי HBOT כדי לא ליצור מצב דקומפרסיה הפוך).

לסיכום, מהלך טיפול טיפוסי: 10 דק' דחיסה → 60-90 דק' שהייה בלחץ → 10 דק' פריקה, כאשר לכל אורך הזמן ריווי החמצן בדם נשמר ~100% (, לחץ החמצן ברקמות עולה, והמטופל נמצא תחת השגחה. נוהלי הבטיחות שתוארו – איזון לחצים באוזניים, הפסקות אוויר, הימנעות מחומרים דליקים – מבטיחים שהטיפול יעבור בשלום. סטטיסטית, HBOT הוא פרוצדורה בטוחה מאוד כאשר פועלים לפי הכללים: שיעור תופעות הלוואי הרציניות נמוך מ-0.01%. התועלת, לעומת זאת, יכולה להיות מצילת חיים במצבים חריפים ומשפרת איכות חיים במצבים כרוניים. לכן מקפידים על כל פרט בתהליך כדי למקסם את היתרון הרפואי העצום הגלום ב"אוויר הפשוט" תחת לחץ גבוה.